עיצוב בתי ספר – קווים מנחים

עיצוב בתי ספר חשוב גם בימים הללו הם ימים מורכבים וקשים מנשוא. המציאות טרפה לנו את כל הקלפים המוכרים, שמטה את הקרקע מתחת לרגלינו והותירה אותנו פעורי פה לנוכח שאלות קיומיות, הישרדותיות, ערכיות. בתוך כל הכאוס הגדול הזה והניסיון להסדרת הנשימה, מהדהדות בי שאלות ותהיות לגבי כל מה שהכרנו, ידענו או רצינו בכלל ובהקשר של תכנון מבני חינוך, ועיצוב בתי הספר, מרחבי הלמידה וסביבות העבודה בפרט.

אני רוצה להניח כאן כמה ערכים או עוגנים שכרגע מעסיקים אותי בהקשר למציאות המאתגרת שבה אנו חיים. אני רוצה לקשור את העוגנים הללו לסוגיית עיצוב בתי הספר ולשרטט מתוכם מתווה לפעולה עקרוני ליום שאחרי.  

עוגנים עיקריים בעיצוב בית ספר

השבת הנוראה של השביעי לאוקטובר יצרה הפרדה נחרצת בין החיים של לפני ובין החיים של אחרי השביעי לאוקטובר, הן ברמה הלאומית והן ברמה האישית. אם עד אז תהיתי ביני לבין עצמי לגבי הערכים המנחים אודותינו כחברה בכלל ובהקשר של תכנון מבני חינוך ועיצוב בתי ספר בפרט, או שכתבתי אודותם כשאיפה וחזון: היום, יותר מתמיד, מתחדדים לי כמה ערכים שמגדירים מחדש את קיומי שלי וקיומנו כחברה ואת קיומו של בית הספר במרחב, כמקום המאפשר מענה לצרכים של הילדים שלנו. אין אלו ערכים יוצאים מן הכלל, אלו ערכים פשוטים, שתמיד היו שם, אך נדמה, כי איכשהו קיבלנו אותם כמובן מאיליהם או שפשוט קהו עינינו מלראות.  

ביטחון, פשטות, בהירות/שקיפות וכנות. אלו הם הערכים עליהם אני רוצה לדבר. ארבעה ערכים או יותר נכון עוגנים קיומיים מבחינתי, ללגיטימציה שלנו כחברה בכלל וכמובן כפרטים. כמו שכבר ניסחתי, אין אלו ערכים חדשים שלא הכרנו קודם או שכלל לא ידענו על קיומם. אולם, אלו ערכים שמקבלים תוקף מחודש בעיני. הערך הראשון והבסיסי שנחרט לנו עמוק כל כך מחדש הוא הרצון שלנו לביטחון. זהו ערך בסיסי, הישרדותי. זהו הרצון שלנו לקום כל יום בבוקר ופשוט לחיות, לחיות בביטחון, לסיים את היום ולקום ליום חדש. כמה פשוט ובסיסי ערך זה, ואיזה תוקף ומשמעות הוא מקבל אחרי השביעי לאוקטובר.

איך זה בהקשר של עיצוב בתי הספר ותכנון מבני חינוך?

כדי שילד יוכל לממש את עצמו ברמות השונות: קוגניטיבית פיזית ורגשית, הוא חייב קרקע יציבה. הוא חייב מרחב בטוח תרתי משמע. מרחב בטוח שישמש הגנה פיזית, (ובהקשר הזה אני פותחת סוגריים למחשבה על חדרי הממ"מ, פיזורם במרחב, תצורתם, משמעותם העתידית) אך גם הגנה ברבדים השונים, כמו מרחב בטוח שיאפשר את הצמיחה של הילד ואת הגדילה שלו לתוך המימוש העצמי והייחודי שלו. בהקשר הזה, מתווסף מונח שבשנים האחרונות מדשדש את קיומו במרחב הציבורי שלנו: WELLBEING – שלומות.  מונח זה קודם בברכה והוכר רשמית לאחר שפרצה מגפת הקורונה וחדרה עמוק לתודעה. זהו מונח רחב המתייחס לרווחתו הנפשית של האדם. בהקשר של עיצוב בתי הספר, WELLBEING הוא נדבך נוסף מתוך הערך הגדול שנקרא ביטחון. הכוונה היא לאפשר מרחב בטוח לביטוי אישי. לאפשר את מרחב הנשימה שבו ילד יוכל לנשום לרווחה את מי שהוא לפני הכל. 

כיצד משתלבת כאן הפשטות?

באופן הכי פשוט ונקי. כל מה שאנו מבקשים לעצמנו היום, אלו הם חיים פשוטים, מבקשים לעצמנו בכל תוקף את שגרת היום הפשוטה, שמתחילה בזריחת השמש וחודרת לכל אורכו של היום, הכי פשוט. פתאום כבר אין לנו יומרות ענקיות, מלבד לסיים אותו מבלי להתרסק, פשטות. וכיצד הפשטות הזאת מתנקזת לתכנון מבני חינוך ועיצוב בתי הספר? באופן הכי פשוט. תכנון ועיצוב שנולד מתוך ניקיון הפילטרים המהוקצעים. תכנון ועיצוב מתוך התבונה והיכולת להסתכל לעיני הילד בגובה העיניים, שלו. מנקודת מבט זו, האפשרות לבחון את עולמו, מה וכיצד צריך להראות מבנה החינוך, נראית הרבה יותר פשוטה. על קצה המזלג, אוכל לומר, שמצוי שם הרבה חופש ומרחב פעולה ואבני משחק בסיסיות ופשוטות המאפשרות את ביטויו של הכוח הענק שיש לילדים – הדמיון.

בהקשר לערכים אלו, אני מאוד מתחברת לפרויקט שאני אוהבת We Grow scool בניו יורק שתוכנן על ידי סטודיו  Big הדני. האמת שהאני מביאה אותו כדוגמה גם בהקשרים אחרים עליהם אני מדברת. אך כאן, פשטות החומר והצורה בנסיונה להתחקות אחר צורות אורגניות (לאו דווקא פשטות טכנולוגית) בשילוב הבנת הצורך הטבעי של ילדים במקום מגונן ואינטימי, ממחישים את הערכים של פשטות וביטחון הלכה למעשה.

הנחת היסודות של ביטחון ופשטות, מביאה אותי באופן אוטומטי לדבר על בהירות/שקיפות. אלו הם שני ערכים הקשורים זה בזה ואינם יכולים להתקיים בעיני באופן עצמאי, אלא רק מתוך שילובם. באופן הקונקרטי, הימים שאחרי השביעי לאוקטובר, צעקו מתוכי את הרצון לבהירות, שהדברים סוף סוף יתבהרו, שנדע, שנהיה בשליטה. יחד עם זאת הרצון העז לשקיפות דרשה בכל תוקף את  הכמיהה למוגנות ופרטיות. מצד אחד לדעת ומצד שני להתגונן מפני הידיעה, מפני המציאות. בכל אופן בהקשר של תכנון מבני חינוך ועיצוב בתי הספר, אין זה סוד שדעתי על המחיצות השקופות, הקירות השקופים בבתי הספר היא מאוד מוגדרת ומושכלת. בשנים האחרונות התגבש כאן איזה טרנד לא ברור, נהירה אחרי אלמנט שנראה חדשני כביכול, ושילובו מתוך חוסר הבנה מוחלט את המערכת ואת הצרכים של המשתמשים.

בואו נעשה סדר: בוודאי שאנחנו רוצים שתהיה בהירות ושקיפות במערכת הבית ספרית. בין אם זה בתהליכי הלמידה, הקשר הבינאישי, מעורבות קהילתית, שיתוף הורים... אנחנו רוצים שהטקסט, בין אם הוא רעיוני, אורייני או ויזואלי, יהיה ברור ונהיר הן למתבונן מהצד והן למשתמש. מה שאומר שראשית עלינו ללמוד על בוריה את תורת האוריינות החזותית ולהבין כי כל דבר שאנו מביאים למרחב, נושא עימו את הפרשנויות של עצמו, וגם אם נשכנע אחרת ונסביר ונכתוב כללים, זה לא ילך. לכן,  כאשר אנו מתכננים כיתות שקופות עלינו להבין, שהן לא בהכרח מייצרות שקיפות, לעיתים ההפך הוא הנכון. יצירת כיתה שקופה היא בגדר יצירת אקווריום, המזמין הצצות והתבוננות אינסופית מן החוץ אל הפנים ומן הפנים אל החוץ. יצירת מחיצות שקופות מהוות אנטי תזה לאינטימיות ופרטיות ואולי אף לביטחון. הן בהכרח ממוססות את הגבול שבין הפרטי לציבורי, שבין האינטימיות לכלל. 

מה אנחנו רוצים להשיג?

אז אם אנו מתחברים לערכים של ביטחון ופשטות, עלינו לשאול עצמנו, בראשית התכנון ועיצוב בתי הספר, מה אנו רוצים להשיג? מתי הקירות השקופים ישרתו אותנו ומתי יתנגשו עם הצרכים שהגדרנו.  כיצד אנו משלבים את השקיפות ועדיין משמרים את תחושת הביטחון, האינטימיות והפשטות עבור הילדים והצוות החינוכי. כמובן שזהו נושא לבמה משל עצמו, אך בהקשר הזה אציין בכמה מילים, ששילוב המחיצות השקופות, הקירות השקופים, יהיה במקומות בהם, אנו רוצים שתהיה התבוננות מבחוץ לפנים ומהפנים לחוץ. נבקש לשלב את הקירות השקופים במקומות בהם אנו רוצים את התנועה המתמדת ואיחוד הפנים והחוץ לכדי מרחב הוליסטי שלם. במקומות בהם, דווקא הביטחון לעשייה מתבקש משיתוף ותנועה של כמה שיותר אנשים במרחב. מנגד, אנו יכולים להחליט כי שילוב המחיצות השקופות יהיה בגדר אפשרות גמישה הנתונה לשליטתם של רצונות הצוות וצרכי הילדים. דהיינו שילוב וילונות המאפשרים פתיחה וסגירה, שילוב ריהוט מתנייד המאפשר יצירת אינטימיות ופרטיות כשצריך.

לבסוף, הערך המשלים את המעגל הזה הוא הכנות. כמה שאני מבקשת לעצמי בימים אלו כנות, אמיתית החפה ממסכות, בכל הרבדים האפשריים מתוכנו ומחוצה לנו. כנות אמיתית החודרת את כל ההצגות המיותרות ממילא. הכנות, בעיני היא עוד נדבך בבואנו לתכנן מבנה חינוך ולעצב בתי ספר. היא מאפשרת לנו שוב, לנקות את כל המניירות המיותרות ממילא ולדבוק באמיתות הפשוטות, בהבנת הצרכים האמיתיים של הילדים עצמם, לצורך מימוש מהותם. יש כאן תעוזה ענקית, מפני שבאותה נשימה של השאיפה לכנות, אנחנו פוטרים עצמנו מההצגה האינסופית של תפאורה שטחית כלפי פרוגרמות עתירות שנים ודבקים בזיקוק הצרכים האמיתיים של הילדים, אשר אלו יכתיבו את תכנון מבנה החינוך ועיצוב בתי הספר. 

דוגמה נהדרת להבנת הבהירות והשקיפות המכנסת בתוכה פשטות וכנות היא תכנון המכון הטכנולוגי KANAGAWA ביפן שתוכנן על ידי  junya ishigami ושות'. זהו מבנה מלבני פשוט העשוי כולו זכוכית בשילוב קונסטרוקצית פלדה בצבע נטרלי – לבן. כל המבנה בצורתו וחומריו הפשוטים מהווים קנבס לכל הפעולות והתהליכים שימלאו אותו בצבעי עשייה. המבנה נטוע בתוך המרחב הציבורי הטבעי לנוכח עצי הדובדבן המטילים את השתקפותם עליו. המבנה מציע למשתמשים מגוון רחב של אפשרויות עבודה, מתוך גמישות פיזית ורעיונית כאחד. הוא מאפשר את הכניסה החופשית של החוץ לפנים במובן הקונקרטי והרעיוני. אין כאן פעילויות הדורשות אינטימיות ופרטיות. יש כאן פעולות המתבססות על שיתוף וקהילתיות. יש כאן דיאלוג מתמיד בין החוץ לפנים.

נכון, נדמה כי הדיון שפתחתי כאן הוא יותר פילוסופי ופחות פרגמטי ומעשי, אך זהו שלא. אם נבין לעומק את המשמעות של הערכים הללו ונדע בתבונה לגייס אותם בתכנון מבני החינוך ועיצוב בתי הספר, נראה לי כי נצליח לייצר כאן משהו אחר. כלומר תכנון מבנה חינוך ועיצוב בתי הספר, צריכים להיות מושתתים על הערכים האלו. הם צריכים להוות את תשתית הפעולה עבורנו, אנשי החינוך והפדגוגיה ואנשי התכנון והארכיטקטורה. דהיינו שילוב מהודק בין תכנון ופדגוגיה הנובעים מהצרכים הבסיסיים של הילדים, הצרכים האותנטיים שלהם לצמחיה ומימוש מהותם. יהיה זה מבנה המשרה על הילדים ביטחון פיזי וביטחון רגשי (שבאופן אוטומטי מכנסים לתוכם את הפשטות, בהירות/שקיפות וכנות), בתוכו שזורה פדגוגיה המאפשרת את הביטחון לביטוי האישי של כל תלמיד ותלמיד בדרכו הייחודית שלו.

כיצד עושים זאת? אניח כאן כמה מהעקרונות הפרקטיים שיש לשים לב אליהם בתכנון מבנה חינוך ועיצוב בתי ספר

• תאורה טבעית וכמה שיותר המאירה ומרככת את המבנה
• יצירת מקומות שבהם ילדים יכולים להתכנס רגע עם עצמם
• שימוש בצורות פשוטות, חומרים בסיסיים אך איכותיים, תוך יצירת שילובים מושכלים של חומר, צבע וצורה
• תכנון המבנה כתשתית פתוחה של תוכן וצורה המזמנת מנעד רחב של פעולות וחופש דמיון
• גמישות של מרחב המשתנה לפי הצרכים והפעילויות
• תכנון מחדש של המרחבים המוגנים כמרחבים עצמאיים, מתוכננים בקפידה ליצירת מפלט מרגיע מרגעי מלחמה